מה פירוש השם כמהין?
“כמהין” מגיע מהביטוי הלטיני “terrae tufer “, צואת אדמה שבה” tufer “ישמש במקום” פקעת “.
הכמהין ידוע מאז ימי קדם: הוא תמיד נחשב מסתורי ומיתי.
נוכחותו העתיקה ודאית בקרב עמי הים התיכון, והחדשות הראשונות מופיעות ב”Naturalis Historia “מאת המלומד הלטיני פליניוס הזקן (79 לספירה) שממנו ניתן להסיק כי הפקעת זכתה להערכה רבה על שולחנות רומיים שהכירו אותה ואהבו אותה מהאטרוסקים.
מתועד כי הבבלים כבר ידעו זאת בשנת 3000 לפני הספירה ויש לנו עדויות לנוכחותה גם בתזונה השומרית ובזמן הפטריארך יעקב, בסביבות שנת 1700 לפני הספירה.
תהילתה עלתה ממסופוטמיה ליוון, שם במאה הראשונה לספירה הפילוסוף פלוטרכוס מצ’רוניאה ניסח את ההשערה הדמיונית לפיה הכמהין היה נוצר על ידי שילוב של מים, אש וברק שהושלכו על ידי זאוס/יופיטר ליד עץ אלון מקודש לו, וזה נלקח גם על ידי המשורר יובנאלי: יתר על כן, מכיוון שזאוס/יופיטר היה מפורסם גם בפעילותו האוהבת, הכמהין נחשבו אפרודיזיאק, כך שהרופא היווני גלנו כתב שהם היו מזינים מאוד וגרמו להנאה הארוטית.
בתקופה הרומית, כמהין זכה להערכה רבה על טעמו והיה לו מחיר גבוה בגלל נדירותו, בשל זמינותו הקשה: את המתכונים הראשונים המבוססים על כמהין ניתן למצוא ב – “De re coquinaria “, עבודתו של מרקו גאביו בשם אפיקיוס, גסטרונום מפורסם שחי בתקופת הקיסר טיבריוס.
בימי הביניים הכמהין נחשב “מזון שטן” וגורש מכל דיאטה: הוא האמין שהוא רעיל, וזה תלוי בעובדה שהוא יכול לגדול בארץ שבה היו קיני צפעים, כלי ברזל חלודים או אפילו גופות או גוויות.
הכמהין לא רק התגלה מחדש, אלא גם הפך לגיבור גדול של השולחנות האריסטוקרטיים בתקופת הרנסנס: רק תחשבו שקתרין דה מדיצ’י הביאה לחצר המלוכה הצרפתית את הכמהין הלבן שגדל בטירת מדיצ’אן של קפגיולו בברברינו די מוג’לו (FI) בשנת 1500.
הנוהג להשתמש בכמהין כדי לתת טעם למנות שהתפזרו בשנות ה -1700, פעם אחת ננטש ההרגל של תיבול מזון עם כמויות ניכרות של תבלינים: שימוש זה נתפס בבתי משפט שונים באירופה, במיוחד בצרפת, שם הייתה נטייה לכיוון השחור היקר (Tuber melanosporum Vitt.) ובאיטליה שם הוקמה צריכת הכמהין הלבן (Tuber magnatum Pico).
גם כיום תהילת הכמהין חזקה מאוד: היא נחשבת לאחד המאכלים המשובחים ביותר אי פעם, אחד המאכלים האהובים על אנשי מקצוע מהמטבח ההוט.
חובבי כמהין מפורסמים
קרלו ויטדיני
קרלו ויטדיני (בוטנאי ומיקולוג) כתב את “Monographia Tuberacearum” (1831), שבו סיווג לראשונה מדעית את מיני הכמהין השונים, כך שכמהין כמהין רבות מכילות בשמן המדעי את הקיצור ויטדיני (Vittadini).
ג’ואקינו רוסיני
ג’ואקינו רוסיני, חובב כמהין גדול, השתמש בו במספר מנות: המפורסם ביותר נשאר “Filetto alla Rossini” (פילה רוסיני).
קאמילו בנזו די קאבור
הרוזן קמילו בנזו DI קאבור דרש לעתים קרובות כמהין לתפריטים רשמיים, ולכן הפקעת היקרה קידמה את היחסים הדיפלומטיים עם מדינות זרות.